Back during slavery, when Black people like me talked to the slaves,
they didn't kill 'em, they sent some old house Negro along behind him to undo what he said.
You have to read the history of slavery to understand this.
There were two kinds of Negroes. There was that old house Negro and the field Negro
Back during slavery, when Black people like me talked to the slaves,
they didn't kill 'em, they sent some old house Negro along behind him to undo what he said.
You have to read the history of slavery to understand this.
There were two kinds of Negroes. There was that old house Negro and the field Negro
And the house Negro always looked out for his master. When the field Negroes got too much out of line, he held them back in check. He put 'em back on the plantation. The house Negro could afford to do that because he lived better than the field Negro. He ate better, he dressed better, and he lived in a better house. He lived right up next to his master - in the attic or the basement. He ate the same food his master ate and wore his same clothes. And he could talk just like his master - good diction. And he loved his master more than his master loved himself. That's why he didn't want his master hurt. If the master got sick, he'd say, "What's the matter, boss, we sick?" When the master's house caught afire, he'd try and put the fire out. He didn't want his master's house burned. He never wanted his master's property threatened. And he was more defensive of it than the master was
That was the house Negro. But then you had some field Negroes, who lived in huts, had nothing to lose. They wore the worst kind of clothes. They ate the worst food. And they caught hell. They felt the sting of the lash. They hated their master. Oh yes, they did. If the master got sick, they'd pray that the master died. If the master's house caught afire, they'd pray for a strong wind to come along. This was the difference between the two
And today you still have house Negroes and field Negroes. I'm a field Negro
בחזרה בעבדות, כאשר אנשים שחורים כמוני דיברו עם העבדים,
הם לא הרגו אותם, הם שלחו כמה כושי הבית הישן אחריו כדי לבטל את מה שאמר.
אתה צריך לקרוא את ההיסטוריה של העבדות כדי להבין את זה.
היו שם שני סוגים של כושים. היה שם הכושי הישן והכושי השטח
והבית הכושי תמיד הסתכל על אדוניו. כאשר השטח כושים יש יותר מדי מחוץ לקו, הוא החזיק אותם בחזרה לבדוק. הוא הניח אותם בחזרה למטע. הבית כושי יכול להרשות לעצמו לעשות את זה כי הוא חי טוב יותר מאשר כושי השטח. הוא אכל טוב יותר, לבש טוב יותר, והוא חי בבית טוב יותר. הוא חי ממש ליד האדון שלו - בעליית הגג או במרתף. הוא אכל את אותו מזון מאסטר שלו אכל לבש את אותן בגדים. והוא יכול לדבר בדיוק כמו המאסטר שלו - דיקט טוב. והוא אהב את אדונו יותר מאשר האדון שלו אהב את עצמו. בגלל זה הוא לא רצה שאסטר שלו נפגע. אם המאסטר חלה, הוא היה אומר, "מה העניין, הבוס, אנחנו חולים?" כשהבית של המאסטר נתפס, הוא ינסה לשים את האש. הוא לא רצה שהבית של המאסטר שלו נשרף. הוא מעולם לא רצה שהרכוש של המאסטר שלו מאיים. והוא היה מתגונן יותר ממנה מאשר המאסטר
זה היה הכושי של הבית. אבל אז היו לך כמה כושים שדה, שגרו בקתות, לא היה לי מה להפסיד. הם לבשו את הבגדים הגרועים ביותר. הם אכלו את האוכל הגרוע ביותר. והם תפסו לעזאזל. הם הרגישו את העוקץ של הריסות. הם שנאו את האדון שלהם. הו, כן, הם עשו. אם המאסטר חלה, הם יתפללו שהאסטר מת. אם ביתו של המאסטר נתפס, הם היו מתפללים לרוח חזקה. זה היה ההבדל בין השניים
והיום עדיין יש לך עדיין כושי בית ושדה כושים. אני שדה כושי